מתוך מאמר דעה של דוברת היוזמה גילי הרפז באתר Nrg: "ההסכם בין איראן למערב צריך להדליק אצלנו נורת אזהרה גם בהקשר הפלסטיני. אם נתניהו לא ייזום מהלכים מדיניים לקידום פתרון בינינו לבין הפלסטינים, הרי שכמו עם איראן הוא עלול למצוא עצמו עד מהרה מבודד מהמשחק, והחלטות יתקבלו בלעדיו"…
הסכם הגרעין עם איראן צריך להדאיג גם בהקשר הפלסטיני
בעולם של נתניהו יש הפחדות אך אין צעדים יזומים או פשרות מדיניות. למרות שהוא אינו חלק מהמשחק, המשחק מתקיים בלעדיו, ואת מחיר הבידוד שלו נשלם כולנו
אין עוררין על כך שהנושא האיראני נמצא במקום גבוה בסדר העדיפויות של ראש הממשלה, מדיר שינה מעיניו וגורם לו להתרוצץ אנה ואנה בעולם, להזהיר ולהתריע. נתניהו משוכנע שהאיום האיראני הוא איום אמיתי וקיומי למדינת ישראל, ואף מרבה להתייחס אליו כאל שואה שנייה בפוטנציה. הוא גם התנגד עקרונית, אפריורית, לכל הסכם בין איראן למדינות המערב והצהיר לא אחת כי מבחינתו כל הסכם שהיה נחתם הוא בגדר הסכם רע.
עמדה זו, ששוללת מראש כל הסכם, לצד מהלכים שנויים במחלוקת כמו נאומו בקונגרס האמריקאי בעיצומה של מערכת בחירות בישראל, הביאו לכך שבפועל הוא הודר מהמשחק הבינלאומי בכל הנוגע לנושא האיראני. מאחר שראש הממשלה התנגד בכל מקרה למשא ומתן בין איראן והמעצמות, הוא לא נתפס כגורם שיכול היה להשפיע על ההסכם עצמו, ומכאן שממילא לא היה טעם לשתפו בתהליך ולכלול אותו בשיח.
נתניהו הצליח לבודד את עצמו עד כדי כך, שארה"ב אפילו לא טרחה לעדכן אותו בהתקדמות השיחות ובפרטי ההסכם. כתוצאה מכך, כל שנותר לו לעשות הוא לנאום מעל כל במה אפשרית, לכתוב סטטוסים בפייסבוק ולהמשיך להפחיד מפני שואה איראנית שנמצאת ממש מעבר לפינה.
גם בזירה האזורית, נתניהו ימשיך להיות מחוץ לכל קואליציה של מדינות ערב המתונות נגד איראן וגורמים אסלאמיים קיצוניים, כל עוד אין התקדמות בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והתקדמות כזאת לא נראית באופק. לפני הבחירות הוא הכריז שאם ייבחר לא תקום מדינה פלסטינית, ולמרות שחזר בו מדברים אלו אחרי שנבחר, הוא אינו פועל לחידוש התהליך המדיני מול הפלסטינים.
גם בנושא האיראני וגם בנושא הפלסטיני, נתניהו מיטיב להסביר מדוע הסכם הוא רע ומהן הסכנות הנשקפות ממנו. אך הוא נמנע מלהציע פתרונות אחרים להשגת היעדים שלו: עצירת הגרעין האיראני ושמירה על ישראל הדמוקרטית כביתו הלאומי של העם היהודי. לאורך שנות שלטונו הוא גם לא קידם מהלכים חלופיים לדיפלומטיה שיקדמו את מטרותיו אלו. הוא לא הורה על תקיפה באיראן (למרות רמיזות ואיומים על תקיפה אפשרית) וגם לא קידם סיפוח של שטחי הגדה המערבית לישראל הריבונית. בעולם של נתניהו יש לא מעט הפחדות מפני האיומים, אך אין צעדים יזומים או פשרות מדיניות שנועדו להתמודד איתם.
ובעולם האמיתי, לא תמיד חשוב מה יאמרו היהודים, חשוב מה יעשו הגויים. גם אם ימשיך נתניהו לנסות ולשכנע בצדקתו, העולם לא יעצור מלכת. למרות מאמציו הכבירים למנוע בדיבורים הסכם עם איראן, מדינות המערב המשיכו בלעדיו והגיעו להסכם. במובן הזה, ההסכם בין איראן למערב צריך להדליק אצלנו נורת אזהרה גם בהקשר הפלסטיני. אם נתניהו לא ייזום מהלכים מדיניים לקידום פתרון בינינו לבין הפלסטינים, הרי שכמו עם איראן הוא עלול למצוא עצמו עד מהרה מבודד מהמשחק, והחלטות יתקבלו בלעדיו. וכמו עם איראן, עוד ניאלץ להשלים עם הסדרים שייכפו עלינו על ידי הקהילה הבינלאומית, למרות שהייתה לנו האפשרות להיות חלק מהתהליך ולהשפיע עליהם. במילים אחרות, העובדה שנתניהו אינו חלק מהמשחק לא אומרת שהמשחק לא ממשיך להתקיים בלעדיו, ואת מחיר הבידוד שלו נשלם כולנו.
תנאי ההסכם עם הפלסטינאים ידועים באופן עקרוני מאז מתווה קלינטוןלו שותף היה אהוד ברק ומאז ממשלת אולמרט ולכן התערבות חיצונית היא המוצא היחיד ליישם זאת. אשלייה היא לחשוב שנתניהו רוצה בכך וגם בחלום הוורוד ביותר שבו נאמין שהוא אכן רוצה בזאת, להעביר את זה במציאות החברתית פוליטית העכשווית היא פנטזיה. אז לצפות שהסכם כזה יגיע באותו מתווה שהביא להסכם עם איראן הוא בגדר משאלה טובה ולא מקור לדאגה.