מה מחפשים ערביי ישראל ברוואבי?

עם תום הרמדאן יקבלו בשבוע הבא בעלי הדירות הראשונים ברוואבי, את המפתחות לדירותיהם. יזמי העיר, הנבנית בשותפות פלסטינית־קטארית, מתכננים למסור בשבועות הקרובים את 600 יחידות הדיור הראשונות. כשתושלם מסירת כ–70% מהן, יוכלו בעליהן להתחיל לאכלסן. היזמים מעריכים כי היעד יושלם באמצע אוגוסט הקרוב.

אך העיר רוואבי עודנה עיר בהקמה ולא תתפקד כעיר פעילה בקרוב. 600 היחידות שיחולקו הן הראשונות מתוך כ-6,000 יחידות דיור שהיזם אל־מסרי מתכנן לבנות על רבע משטחי העיר בלבד. היתר אמור להיבנות בידי בעלי הקרקעות. גם השירותים הציבוריים המתוכננים בעיר רחוקים מלפעול. בין חבלי הלידה מהם סבלה העיר היה מאבק ממושך עם ישראל על חיבורה למים ועל סלילת כביש גישה לעיר.

אחד החששות שליוו את היזמים מן השלב הראשון היה האפשרות שמשקיעי חוץ שירכשו בה דירות ולא יגורו בה יהפכו אותה לעיר רפאים. לשם כך, לדבריהם, הקפידו שיחסם לא יעלה על כרבע מסך הרוכשים. משקיעי חוץ נוספים מלבד ערביי ישראל הם פלסטינים מחו"ל וממזרח ירושלים. מחירן של הדירות ברוואבי זול משמעותית ממחיר דירות דומות בישראל ובערי הגדה, ומשיחות עם רוכשי דירות ערבים ישראלים בעיר עלה כי הסיבה העיקרית להחלטתם לקנות בעיר דירה היתה כלכלית גרידא. היו ביניהם מי שאמרו ששקלו לקנות בעיר דירה בשל הקושי להשקיע בדירות ביישובים לא ערביים בישראל. כולם הבהירו שהם לא מתכוונים לגור בעיר וגם לא משוכנעים שישכירו את הדירות. עם זאת, הם לא פסלו על הסף את האפשרות שישהו בהן בסופי שבוע.

גלאדיס בנימין, תושבת חיפה, סיפרה שהיתה מראשוני הרוכשים בעיר לפני כשלוש שנים, וכי גם היא קנתה את הדירה משיקול כלכלי. בינתיים, לדבריה, ההשקעה הוכחה כמשתלמת כי דירות דומות לזו שרכשה ב-80 אלף דולר נמכרות היום ב-120 אלף דולר. בנימין מספרת כי כשבאה לקנות התבקשה להמתין לסבב המכירות השני. "הם רצו פלסטינים כדי שלא תהיה עיר רפאים, ואמרנו: 'לא. אנחנו רוצים להיות בסבב המכירות הראשון, ליד כל המרכז המסחרי', והצלחנו".

ההיסוס היחיד לדבריה, היה החשש שלא יוכלו לרשום את הדירה על שמם בטאבו הפלסטיני. "אנחנו שנים מחפשים דירה להשקעה בשטחים. החשש שלנו היה מה יעלה בגורל הדירה הזו אם יהיה סגר או מלחמה. כשהתעניינו בשכם כולם אמרו שאי אפשר לרשום דירה בטאבו בגלל שאנחנו ישראלים אז ירדנו מזה, ופתאום שמענו על רוואבי".

ברוואבי, להבדיל משאר ערי הגדה, התאפשר לאזרחים הישראלים לרשום את הדירה על שמם בטאבו הפלסטיני לאחר קבלת אישור מיוחד מרשויות הביטחון הפלסטיניות. לדבריה, "הם בחרו את האנשים אחד אחד — הם חקרו את האנשים, בדקו שמות, הייתי צריכה לענות על שאלות על הכנסות, על מקום עבודה — כל מיני דברים שרק בתעודת יושר עונים".

בנימין מספרת כי "כשהייתי שם בתהליך הרכישה או בחירת הדקורציה לדירה ראינו המון תעודות זהות כחולות". לדבריה, מלבד שאלת הטאבו לא התלבטה אם לרכוש נכס ברשות. "זה מחסום, זו עוד מדינה להיכנס אליה, כמו שאני נכנסת לירדן". בנימין הבהירה כי מגורים ברוואבי אינם אופציה. "אני נולדתי בחיפה והולכת למות בחיפה", פסקה. "תחשבי על התנאים הסוציאליים במדינה שלנו, תחשבי על ביטוח בריאות, על מקומות העבודה, על ההשתכרות בארץ — קשה לעזוב". עם זאת, היא לא פוסלת את האפשרות שתשכיר את הדירה.

ד"ר קוסאי מסארוה מחיפה סיפר כי דווקא בשל עליית מחירי הדירות שבנימין מתארת הוא התחרט על רכישת דירתו ומכר אותה. "הרעיון היה לתת מקום מגורים לפלסטינים ממעמד הביניים ובסוף כל המעמד הגבוה הישראלי קנה שם, וזה נהיה מין פרויקט קפיטליסטי חזירי", אמר. "לא יכולתי לקחת דירה שם על חשבון פלסטיני שמחפש דירה זולה. זה נהיה שם מקום לכל העשירים הערבים של ישראל, ולאנשים שלהם נועד הפרויקט זה העלה את המחירים עד שפלסטיני מרמאללה לא יכול לקנות שם דירה. מהקשרים שלי שם ברמאללה זה נראה לי מין פרויקט של בכירי הרשות, ולא יכולתי להיות חלק מזה". לדבריו, "הרגשתי שכמו שבירושלים יש שכונות רפאים שאנשים קונים ולא גר אף אחד, ככה זה ברוואבי". על כך מסרו היזמים בתגובה כי "רוואבי נבנתה לפלסטינים ממגוון רקעים וכי רוב המשפחות שרכשו דירות בעיר הן ממעמד הביניים".

מואיד חאג' יחיא מטייבה שמע תוך כדי עבודתו בבנק על אנשים שמתכננים לקנות דירות בעיר והחליט לבדוק אפשרות להשקיע שם בעצמו. בסופו של דבר חשש מהסיכון ולא קנה דירה. הוא דיבר על כך שכערבי ישראלי הרגיש תקוע בין הפטיש לסדן — מחד, אמר, "שם לא אוהבים למכור לערביי ישראל. לא מסתכלים עלינו כפלסטינים נטו", מאידך, הסביר שבישראל ערבים ישראלים מתקשים לקנות דירות מחוץ ליישובים הערביים. "בחיפה לא ימכרו לך בכל מקום. יש כאלה שאומרים שהם לא מוכנים למכור לערבי בית שיש עליו מזוזה", אמר. כך, לדבריו, יוצא ש"אנחנו תקועים איפה שאנחנו נמצאים".

ד"ר סעד חאג' יחיא העריך שרוב הרוכשים הם מאזור המשולש והימר: "אם זו תהיה עיר משגשגת כמו רמאללה, אני בטוח שהם יגורו שם לא רק בסופי שבוע. אלה מהיישובים הקרובים — טייבה, טירה, או כאלו שעובדים בירושלים — יגורו בה כל הימים ויעבדו בירושלים". מואיד חאג' יחיא הוסיף: "הפרויקט טוב גם לערבים וגם ליהודים כי כשגרים במקום שנותן לאנשים תקווה זה מעורר דברים אחרים".