דוברת היוזמה, מאיה גלסמן, יצאה לבדוק את הקשר בין השניים, וחזרה עם מסקנות נוקבות.
פורסם במקור באתר הארץ:
שוב ישראל יוצאת למערכת בחירות, והפעם במהירות הבזק. אל תלכו שולל אחר ספינים – אנחנו לא הולכים לבחירות בגלל פערים אידיאולוגיים בסוגיית דת ומדינה, או בגלל שנאה יוקדת בין ראשי מפלגות ימין. אנחנו הולכים לבחירות בגלל שחיתות שלטונית. כולנו נסבול את ההודעות החודרניות, את ביזוי השיח הענייני ואת העצמת להבות השנאה בגלל אחיזה חסרת בושה בקרנות המזבח.
השחיתות השלטונית משפיעה על רבדים רבים של מרקם חיינו – על הפער בין העשירים לעניים, על מערכת הבלמים והאיזונים של הדמוקרטיה, על הצביון המוסרי של החברה הישראלית. לצערי, יש קשר אחד שלא עוסקים בו רבות, והשפעתו על כולנו עצומה: הקשר שבין שחיתות שלטונית לבין כינון יציבות ושלום. השפעה זו נלמדת במכוני מחקר ברחבי העולם, אך בישראל השיח על הסוגיה עדיין לוקה בחסר.
בשנת 2015 פרסם המכון הבינ"ל לחקר כלכלה ושלום (IEP, מכון המתמקד בפיתוח מדדים לניתוח שלום וכימות שוויו הכלכלי) דו"ח מקיף שבחן את הקשר שבין שלום לשחיתות. הדו"ח הצביע על כך שישנה נקודת הכרעה המשפיעה על הקשר בין שחיתות לשלום. כלומר, אם רמת השחיתות במדינה נמוכה מלכתחילה, הרי שגם אם נרשמת בה עליה, הדבר לא ישפיע על השלום. מנגד, אם רמת השחיתות הבסיסית במדינה גבוהה, ותירשם בה עלייה מסוימת ולו קטנה (שתגרום לחציית נקודת ההכרעה), השחיתות תגרום לירידה משמעותית בשלום ובביטחון הציבור. במילים אחרות, כאשר השחיתות נפוצה כפטריות אחר הגשם, השלום נפגע משמעותית, בעוד שניקוי אורוות וחיזוק ההגינות השלטונית ישפרו את השלום והיציבות.
חן במחקר כולל שלום מדיני, אך מורחב אל מעבר להסכמי שלום, לאי יציבות ממשית המגולמת בהגדלת שיעור הפשע האלים ואי יציבות פוליטית כמו בחירות חוזרות ונשנות. אמנם, בשנים האחרונות בישראל המושג 'שלום' נזנח והפך לזר לחלוטין (מושגים כמו 'יציבות בטחונית' תפסו את מקומו), אך כדאי לזכור שרעיון השלום חובק סוגיות רבות, ואינו מסתכם בביטחון לאומי גרידא.
זה חייב להיות ברור כשמש. כאשר מנהיגים רודפים אחר מימוש האינטרס האישי שלהם, אין להם את הרצון או המשאבים לדאוג לאינטרס הציבורי הראשון במעלה – השלום. קל וחומר כאשר האינטרס האישי נמצא בקונפליקט עם האינטרס הציבורי.
לדוגמה, אינטרס אישי של פוליטיקאי, כמו הישרדות פוליטית, יבוא על חשבון האינטרס הציבורי בדמות פגיעה במערכת המשפט שתיטיב עמו אך תפגע בנו. למשל מינוי מקורבים לתפקידי מפתח במקום למנות את הנשים והאנשים הראויים לכך.
אותו ניגוד אינטרסים יכול להיצבע בגוונים נוספים. כידוע אין רגש המשפיע עלינו יותר מאשר הפחד. כאשר פוליטיקאי משמר את הישרדותו הפוליטית על ידי בניית תמיכה ציבורית המבוססת על פחד מפני האויב, אין לו שום אינטרס לקדם את האינטרס הציבורי – השלום. ברגע שהאויב יהפוך לשכן, אותו פוליטיקאי, העוסק בהפחדות, יאבד את התמיכה הציבורית שלו. האינטרס הציבורי ימומש, אך האינטרס האישי ילך לאבדון.
תאוות הבצע והכוח של המנהיגים הנוכחיים הם המכשול בפני השלום. הרי מבחינה אופרטיבית המתכון כבר מוכן – ביוזמת ז'נבה גבשו, נוסחו ופורטו סעיפיו השונים של השלום הישראלי-פלסטיני. ישנה מחלוקת לגבי סעיף כזה או אחר? מילה פה, פסיק שם? שבו ופתרו זאת. אך כשכל מה שנותר הוא אחיזה בקרנות המזבח, במרדף אחר כוח פוליטי, אין רצון ואין אינטרס להביא שלום לעם ישראל. מגיעה לנו מנהיגות שתופסת את השלום כהזדמנות ולא כסכנה.
הכותבת היא דוברת יוזמת ז'נבה
13/06/19
כתיבת תגובה