ישראל – שקר המו"מ ושביעות רצונן של התנועות האסלאמיסטיות / אשרף אל עג'רמי
מקורות ישראליים הצביעו על כך שישראל הגיעה להבנות עם התנועות האסלאמיות האופוזיציוניות בקרבת רמת הגולן הכבושה ובחלק אשר עדין נותר בשליטה סורית והיא (ישראל) אינה מאוימת על ידי תנועות אלו. ידיעה זו מצטרפת למעשה לידיעות קודמות אשר אומרות כי רשויות הכיבוש הקימו שישה בתי חולים שדה בגולן הכבוש על מנת לסייע לפצועים מן האופוזיציה הסורית, תוך העברת פצועים קשה לבתי חולים בצפת ובחיפה.
יש הדלפות האומרות כי חלק ממנהיגי האופוזיציה אומנו בישראל. אין ספק כי בכל האמור לעיל קיימים אינטרסים משותפים לישראל ולחלק מפלגי האופוזיציה: להרוס את סוריה ולחסל את משאביה ואם אפשר גם לחלק אותה לאזורים מסוכסכים. ההתערבות הצבאית הישראלית החוזרת ונשנית, במיוחד בהפצצת כוחות השלטון הסורי במספר מקומות, מצביעה על ניסיונותיה של ישראל לתמוך באופוזיציה או להקל על הלחצים הפועלים כנגדה.
בפועל, הישראלים לא רואים בפלגים האסלאמיים הקיצוניים אויב אמיתי. הם משתמשים בהם כדי לקדם תעמולה של הפחדה כנגד סכנת האסלאם וכדי להראות מה עלול לקרות אם ישראל תיסוג או אם תתאפשר הקמה של מדינה אסלאמית וזה בדומה למה שקורה בעזה או במודל יותר קיצוני כמו דאע"ש ודומיו. עובדה מבוססת היא שיחסי ישראל עם חלק מכוחות האסלאם הפוליטי מראים כי לישראל קל יותר להגיע להבנות עם התנועות האלו מאשר להגיע להבנה עם הכוחות הלאומיים והמדיניים אשר להם יש דרישה אחת אזורית ברורה וספציפית – להסיר את הכיבוש הישראלי. הניסיון מעיד על כך. למשל, עם שלטונו של הנשיא מחמד מורסי הצליחה ישראל להגיע להבנות לצורך הפסקת האש בעזה ולהציע תכנית מדינית להעברת מדינה עזה לידיים מצריות ולשטח המצרי.
למרות המלחמות הרצופות עם עזה, מלחמות המשרתות את הטעות הישראליות, ישראל מעדיפה להשאיר את החמאס ככח חזק בעזה תחת הכותרת של שמירה על הביטחון ומסכימה להפסקת אש ארוכת טווח – דבר אשר מקנה לה זמן להשלמת פרויקט ההתנחלויות בגדה המערבית ובמיוחד בירושלים הכבושה.למרבית תנועות האסלאם הפוליטי, למעט מקרים נדירים, לא אכפת מהנושא הטריטוריאלי, הגבולות והזכויות הלאומיות – מתוך מחשבה כי הארץ שייכת לאל וכי המדינה האסלאמית תהיה בכל מקום אפשרי ולא משנה אם זה יהיה באפגניסטן או בפקיסטן או בעיראק או בסוריה או באפריקה או באירופה ויתכן כי גורלה של פלסטין הוא להמתין עד לאחר שחרור המוסלמים מהמוסלמים אשר לא מחזיקים באותן דעות. אך הם אינם מצייתים לחליף החדש האחד והרי אין מקום ליותר מאשר חליף (שליט) אחד על פי הדין וכל היתר כופרים.
וכל המוסלמים אשר אינם הולכים עם הח'יף הם כופרים, שלא לדבר על האזרחים השייכים לדתות אחרות או פלגים אחרים והרי שאותם הורגים ואת נשותיהם וילדיהם מאלצים לחיות בכפוף לצו החליף האחד הגדול וכל הדברים אשר תחת שליטתו. ממשלת ישראל מרגישה שהיא במצב של שמחה ואושר המגיעים לרמות הזויות והרי שהמדינות הערביות המרכזיות שנהרסו כמו המצב בעיראק ובסוריה או אלו כמו מצריים וסעודיה שנאלצות להתמודד עם תנאים ואתגרים שונים, יש להן אפשרות להיות בנות ברית וחברות או לכל הפחות לא להיות עוינות ולא לחייב את ישראל לסיים את הכיבוש. בראיה ישראלית, בכל המדינות האלו יש רצון לטהר את החברה ולאסלם אותה בצורה "דעא"שית" או בצורת האחים המוסלמים – מבלי כל הבדל. הכל אותו הדבר וזו העדיפות העליונה.
האם זה לא אידיאלי מבחינת ישראל לראות כך את האזור, דרך הפרספקטיבה של האינטרסים שלה? ובמיוחד בכל הנוגע לאויב הראשון שלה – העם הפלסטיני אשר בחלקו נמצאים אלו שרוצים לשאת ולתת איתה לנצח כדי שתגיד לעולם שאנחנו נמצאים במסגרת של יחסים מדיניים שנועדו לקדם את התהליך וכך למעשה לתת לה להיות בצד המנסה להגיע לפתרונות אשר מצריכים זמן רב ומצריכים לדון פעם אחר פעם על החלוקה ולהקדיש מאמצים על חשבון האינטרסים של העם (הפלסטיני) ועל חשבון מטרתו.
כל זאת בזמן שהעולם הערבי חי את טרגדיית מלחמות האזרחים ההרסניות והמלחמות הדתיות. אין זה מפתיע כי ראש ממשלת ישראל הגה מחשבה כה זדונית וערמומית להצהיר כי הוא בעד מו"מ סביב גושי ההתנחלויות והרי שהאפשרות האחרת היא לנהל מו"מ על גבולות על בסיס המונחים הבינלאומיים – למשל החלטת מועצת הביטחון ויוזמת השלום הערבית. אמרנו שאולי יש שינוי בעמדה הישראלית, שינוי שאולי יוביל להסכם, אבל הקריאה למו"מ על גושי ההתיישבות מטרתה היא בעצם להשיג הכרה פלסטינית בסיפוח הישראלי של גושי ההתנחלויות הכוללים בתוכם את מעלה אדומים, גבעת זאב ושכונות אחרות בירושלים המזרחית וגוש עציון בדרום ואת אריאל וכפר קדומים בצפון ואולי גם מקומות נוספים.
כאשר הפלסטינים יכריזו על אישור של סיפוח חלקים מפלסטין, ישראל תגיד לעולם "למה אתם מחרימים את ההתנחלויות כל עוד יש סביב הנושא הזה משא ומתן וכל עוד הפלסטינים מסכימים לספח את חלקן לישראל". אם זו הזמנה למו"מ הרי שמדובר בשקר שנועד להעניק לגיטמציה פלסטינית ובינלאומית להתנחלויות או לפחות להשפיע על העמדה הבינלאומית ולשבש את החרם אשר כבר לובש צורות שונות ומעורר דאגה בישראל שכן היא חוששת מהאבולוציה שלו והאפשרויות שאליהן הוא יכול להגיע – למשל חרם מוחלט על הכיבוש אשר יגרור בעקבותיו סנקציות בינלאומיות משמעותיות.
לפלסטינים אין אלטרנטיבות רבות אשר להן הם יכולים לסרב. כל מו"מ עם ישראל צריך לעמוד בקריטריונים הבינלאומיים ולהיות מבוסס על ההחלטות בנוגע להקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 1967 ובנוגע לזכויות הפליטים הפלסטינים על בסיס החלטה 194. אבל כל זה לא הולך לקרות והמצב לא ישתנה אם לא תתקיים אחדות לאומית ואחדות של ההנהגה. יש מטרה יחידה ומשותפת שחייבים לפעול בכל מחיר להשגתה וכל מי שפועל נגד זאת הוא פושע ושותף לכיבוש.
פורסם ב: http://www.el-saha.com/ar
(לינק לכתבה: http://goo.gl/gFlpzn )
כתיבת תגובה