מנכ"ל היוזמה, גדי בלטיאנסקי, התראיין לכתבה של עקיבא אלדר שפורסמה ב"אל מוניטור" והתייחס לתוצאות הסקר שערך עבורנו מכון המחקר "הגל החדש".
להלן הכתבה המלאה:
בשבוע שעבר נכנסה משלחת קטנה לאוהל האבלים של משפחת עמאר בכפר הדרוזי ג'וליס. הם לחצו את ידיהם של קרובי משפחתו של תת-אלוף מוניר עמאר, שנהרג בתאונת מטוס (25 במארס), ואמרו שהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) שלח אותם להביע את תנחומיו על מותו הטראגי של יקירם. אין זה דבר של מה בכך: עמאר היה ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון – האיש שמייצג בפני הפלסטינים את שלטונות הכיבוש הישראלי, זה שבין שאר עיסוקיו חותם על צווי הריסה של בתי פלסטינים בשטחי C (בשליטה אזרחית וביטחונית ישראלית).
האירוע הזה מצטרף לשורת צעדים שההנהגה ברמאללה עושה באחרונה בהתייחס לחברה הישראלית: ראיונות מלטפים של אבו מאזן לתקשורת הישראלית, הזמנת מעצבי דעת קהל לסעוד על שולחנו במוקטעה ופעילות משותפת עם ארגונים ישראלים-פלסטינים כמו יוזמת ז'נבה. במקביל, סקרי דעת קהל עדכניים מראים שהציבור היהודי בישראל מוסיף לצעוד ימינה, הרחק ימינה.
"מדד השלום", שהמכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם בשבוע שעבר, מראה כי רוב ניכר של הציבור היהודי אינו מקבל את ההבחנה בין הטרור העולמי, שניזון מהאיסלאם הקיצוני, לבין הטרור הפלסטיני, שניזון מהרצון להשתחרר מהכיבוש הישראלי. 64 אחוז מהנשאלים מסכימים עם אמירתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי הטרור העולמי והטרור הפלסטיני חד הם.
אפשר ללמוד מכך שרוב הישראלים היהודים סבורים שהסכסוך האלים עם הפלסטינים אינו קשור לכיבוש. אם סיום הכיבוש בשטחים לא ישים קץ לאלימות, ממילא אין צורך במשא ומתן על גורל השטחים. זאת אף זאת, רוב הציבור הישראלי היהודי (62 אחוז) מאמין שכושר העמידה של החברה שלהם במצב האלימות הנוכחי גבוה יותר מעמידותה של החברה הפלסטינית (בימין – 69 אחוז, מרכז – 59 אחוז ושמאל – 44 אחוז). רק חמישה אחוזים סבורים שהפלסטינים יחזיקו מעמד זמן רב יותר מהישראלים. כלומר, לישראלים לא בוער לשנות את המצב.
הציבור היהודי אינו נבהל גם מלחץ בינלאומי. 78 אחוז סבורים שישראל לא צריכה להתחשב בדרישתם של גורמים בינלאומיים להימנע משימוש ב"סיכולים ממוקדים", בהריסת בתים, ובכל אמצעי אחר למאבק בטרור שגורמי הבטחון הישראלים יתמכו בו.
גדי בלטיאנסקי, מנהל האגף הישראלי של יזמת ז׳נבה, לא נשמע מופתע מתוצאות הסקר. בשיחה שקיים ביום רביעי (6 באפריל) עם אל-מוניטור הוא הוסיף ממצא שמנבא שחורות למחנה השלום הישראלי. הוא מגלה שסקר מטעם הארגון שלו, שהונח לפניו ממש בימים אלה, מראה כי ככל שהגיל נמוך יותר, ההתנגדות לכל תהליך מדיני גדולה יותר. צעירים עד גיל 34 נוטים יותר מהמבוגרים לשלול כל פשרה בסוגיות הליבה. עם זאת יש גם חדשות טובות, מציין בלטיאנסקי: 50 אחוז ממצביעי ש"ס תומכים במתווה דומה לזה של יוזמת ז׳נבה ומגלים אופטימיות מסוימת לגבי הסיכוי להגיע להסכם.
"אני רוצה לקוות שזה בזכות העבודה שלנו עם חברי הכנסת והפעילים של ש"ס", אומר בלטיאנסקי. הוא מוסיף מיד אנקדוטה שיכולה להסביר את הפער בין הנתון הזה לבין ממצאי "מדד השלום" וסקרים אחרים. "בימים אלה קיימנו סמינר לראשי קהילת יוצאי אתיופיה, שבהם גם חברי מרכז הליכוד. בסיום המפגש שאלו אותי אחדים מהם: "איך אנחנו יכולים לחזור על המסרים ששמענו כאן ואף השתכנענו מהם, בלי שיזהו אותנו עם השמאל?" הוא למד מכך, שהאתגר אינו ניסוח המסר הנכון, אלא העדר מנהיגות שתמסור אותו לציבור.
"במקום לקבל רוח גבית מפוליטיקאים שמזדהים עם הדרך שלנו", אומר בלטיאנסקי, "אנחנו מקבלים רוח נגדית". ואכן, בהזדמנויות שונות מנהיגי המחנה הציוני ויש עתיד מדגישים שאין פתרון מדיני וביטחוני טוב יותר ממתווה קלינטון והעקרונות הכלולים ביוזמת השלום הערבית. למרות שהם מבינים את חומרת המצב, "הבעיה היא שהם עסוקים בלרוץ אחרי הציבור שבורח ימינה", מנתח פעיל השלום הוותיק. "הם מתחרים עם ביבי במחאה נגד סימון מוצרים מההתנחלויות והתחילו לכנות את המתנחלים ׳מתיישבים׳. בכך הם בעצם אומרים שנתניהו צודק ומזיזים את החברה עוד יותר ימינה ואז קשה יותר להחזיר אותה שמאלה".
נכדיו של אבו מאזן ובנותיו של סאיב עריקאת השתתפו בשנים האחרונות במחנות של ארגון "זרעים של שלום", שנועד להפגיש נוער ישראלי ופלסטיני. קשה לדמיין את ילדיו של נתניהו או של יו״ר בית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, מבלים במחנה כזה. עיתונאים פלסטינים לא ביקרו מעולם בלשכתו של שר ישראלי כלשהו. עמיתיהם הישראלים נכנסים ויוצאים בלשכותיהם של בכירי הרשות ברמאללה. הדעה הרווחת בחברה הישראלית שלפיה "אין פרטנר פלסטיני לשלום" נכנסה ומסרבת לצאת.
בצד הישראלי אין יחידה מקבילה לוועדה שהקים אש"ף לאינטראקציה עם החברה הישראלית. אבו מאזן העמיד בראש הוועדה הזאת את מקורבו מוחמד אל-מדני. בשיחה עם אל-מוניטור (בעברית רהוטה) אמר השבוע סגן ראש הוועדה, אליאס זננירי, כי אין לו טענות לציבור הישראלי שבורח מקשר עם הפלסטינים. "כמובן שאני מתוסכל מחוסר ההצלחה שלנו לפרוץ את חומות הפחד והשנאה בצד הישראלי, אך אני לגמרי לא מופתע", כך זננירי. "מה אתה מצפה מאזרחים יהודים, שהמנהיג שלהם מערער על זכותם הדמוקרטית הבסיסית של אזרחי ישראל הערבים?". כשנשאל אם הגיע לייאוש מהמצב, ענה מיד: ״מה פתאום. לא די לנו בגדר הפרדה פיזית בין שני העמים? אעשה הכל כדי למנוע גדר הפרדה בנשמות שלהם. אמשיך לדפוק על כל דלת. בסוף אתם תפסיקו לדפוק את הראש בקיר".
כתיבת תגובה