דוברת היוזמה, מאיה גלסמן, מבהירה את משמעויות הסדנה הכלכלית בבחריין, ואת סיכוייה להביא הסכם שלום עתידי:
"אני אשמח להיות זה שיביא שלום בין ישראל לפלסטינים. אני אוהב את זה, זה יהיה הישג אדיר. אף אחד לא הצליח לעשות את זה" – דונלד טראמפ, 2016. שלוש שנים קדימה, כשעסקת המאה הופכת לסדנה כלכלית בבחריין – וברור לכולנו שההר הוליד עכבר.
בטעות או בזדון, כלי התקשורת העניקו את השם "דיל המאה" לעסקה האולטימטיבית שטראמפ הצהיר שבכוונתו להוביל, מיד לאחר היבחרו. למי שאינו מצוי בסרטי הקומדיה של שנות ה-80, "דיל המאה" הוא סרט אמריקאי, שבו קבוצת סוחרי נשק מנסה למכור כלי נשק קטלני בשם 'עושה השלום' (The Peacemaker) למשטר דיקטטורי באמריקה הדרומית. אירוניה במיטבה.
כלי הנשק של הצוות האמריקאי, "תכנית המאה", אולי לא יהיה כה קטלני, מהסיבה הפשוטה שאולי הוא כלל לא יפורסם. ביום רביעי האחרון טראמפ השיק את קמפיין הנשיאות 2020, וספק אם הוא יסתכן בכישלון סוגיה כה מרכזית במדיניות החוץ שלו טרם מערכת הבחירות.
איך הפכה עסקת המאה ל"סדנה כלכלית" בבחריין? האם יש לה סיכוי להוביל לתוכנית שלום במידה וטראמפ ייבחר שנית? למרות הסיכוי האפסי שהתוכנית אכן תתפרסם, ראוי לנסות ולמצוא תשובות לשאלות הללו בניסיון ללמוד מכשלונות העבר, ובמטרה להצליח בשיקום התהליך המדיני בעתיד.
איך הפכה עסקת המאה ל"סדנה כלכלית" בבחריין?
"עסקת המאה", איזה כינוי בומבסטי לעסקה שמתיימרת לפצח את הסכסוך המדמם והכאוב שלנו. טראמפ, איש העסקים הידוע בנחישותו, חצה את גבולות האוקיינוס, לעבר "הדמוקרטיה" היחידה בג'ונגל המזרח תיכוני, והכריז שהוא זה שיפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני! בא לציון גואל.
הבעיה המרכזית בשליחותו של הדוד סם (שניפצה את תכנית העל השיווקית שלו ל-Peace and Love בציון) היא העובדה הפשוטה שהוא איננו מתווך נייטרלי, ובהיותו פרו-ישראלי (ואף פרו-מתנחלי) הפלסטינים החליטו להפסיק לשתף פעולה עם ההצגה. באוגוסט 2018 אבו מאזן כינה את עסקת המאה "סטירת המאה", ולמעשה הבהיר לטראמפ: ברודווי זה בתפוח הגדול. פה בארץ יושבים ומסתכלים אחד לשני ישר בלבן של העיניים, בלי דאווינים.
פרקליט השטן יטען שטראמפ הינו מתווך מצויין, נייטרלי, הוגן ובעל כישורים ראויים על מנת לפתור את הקשר הגורדי הישראלי-פלסטיני. האשמה כולה על אבו מאזן, סרבן השלום.
הנה כמה עובדות שכדאי לפרקליט השטן להכיר בהקשר זה: טראמפ תרם כ-10,000 דולר להתנחלות בית אל בשנת 2003. משפחתו של ג'ארד קושנר, מוביל "עסקת המאה", תרמה גם היא להתנחלות, והוריו אף היו חלק מחבר הנאמנים של הארגון שגייס כספים למען ההתנחלות (נזכיר שבית אל בנויה על אדמות פלסטיניות פרטיות שנלקחו לשם צרכים "ביטחוניים"). במהלך כהונתו, טראמפ קיצץ משמעותית בתקציב הסיוע ההומניטרי לפלסטינים, סגר את הנציגות הפלסטינית בוושינגטון והעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים.
מתבקש להציג תמונת מראה של צעדי מנהיג אמריקאי הוגן ונייטרלי: העצמת התמיכה האמריקאית בבניית מוסדות המדינה הפלסטינית, במקביל לתמיכה כלכלית שתאפשר את הקמת המדינה; הכרזה פורמלית על כך שירושלים היא עיר הקדושה לכל הדתות, והיותה מחולקת דה-פקטו מעיד על עתידה המתעתד, אל קודס לצד ירושלים; פגישה פומבית משולשת עם אבו מאזן ונתניהו, שמטרת העל שלה היא הכרה בצרכי שני העמים ואיתור פשרות, הסכמות ותשובות לאותם הצרכים, במסגרת מדינית המבוססת על נוסחת שתי המדינות; כנראה שגם טוויט סחבקי היה חלק מהחבילה, משהו בסגנון "אני מאמין ברצונו הכן של הפרטנר הפלסטיני להביא את השלום, וכמו שאמר הרצל – אם נרצה אין זו אגדה".
לצערנו, תהום פעורה בין הוגנות המתווך האמריקאי לבין חיבוק הדב העכשווי שהדוד טראמפ נותן לנו. חיבוק שכל כולו הוא רגרסיה בתהליך המדיני.
האם עסקת המאה תוביל לתוכנית שלום במידה וטראמפ ייבחר שנית?
כלל לא בטוח שטראמפ ייבחר בשנית, ובמידה והמועמד הדמוקרטי ינצח – עסקת המאה תיקבר באופן סופי והדמוקרטים יסתמו את הגולל על "סטירת המאה" במקרה שטראמפ ייבחר מחדש – וישנם סיכויים לא רעים לכך – עסקת המאה תתפוס תאוצה. גשם של דולרים ירד על הרשות הפלסטינית, וגם על ירדן, לבנון ומצרים, בנסיון לשחד אותם לתמוך בתוכנית מדינית פרו-ישראלית, שלא כוללת בירה פלסטינית לצד בירה ישראלית בירושלים, ולא כוללת ריבונות פלסטינית על שטחי הגדה.
לדאבונם של האמריקאים, הפלסטינים יתנגדו. בצע הכסף לא יגבור על החותם ההיסטורי שאבו מאזן מתכנן להשאיר אחריו – מנהיג פלסטיני שדואג לאינטרסים של עמו, המתנגד למאבק אלים ופניו לשלום. ככל הנראה גם מנהיגי מדינות האזור יסרבו לקבלת השוחד.
ישראל תרכב על הגל ותוכיח שוב לעולם כיצד הפלסטינים הם סרבני השלום הנצחיים. הצוות האמריקאי יסתער על כלי התקשורת בבליץ של הצהרות שכל מטרתן הן ספין שיציג את מאמציהם הנעלים להביא שלום ואת סרבנותם העיקשת של הפלסטינים לשתף פעולה, בדמות כותרות כמו: "פיספוס המאה – הפלסטינים מחמיצים את האפשרות לעתיד טוב יותר, עתיד של שפע וממון". שוב יחזור ניגון ה"אין פרנטר".
לאחר הכישלון הידוע מראש, ישראל תבקש את תמיכת הממשל האמריקאי לסיפוח ישראלי של ההתנחלויות הממוקמות בשטחי C, ולמרות התנגדותה של המפלגה הדמוקרטית והתנגדות ארגונים יהודים רבים בארה"ב (בדגש על ההתנגדות העזה של הדור הצעיר בקרב היהודים האמריקאים), הממשל האמריקאי יפרוס את חסותו על סיפוח שטחי ארץ האבות. נבואת זעם או המציאות המדינית של שנת 2022-23? נחיה ונראה.
הסיטקום האמריקאי הזה יוביל אותנו לשום מקום – בטח שלא לדרך השלום, הבנויה על אבני דרך היסטוריות בדמות נוסחת פיתרון שתי המדינות.
כתיבת תגובה